אחי הגדול הביא לי פעם ספר שנקרא הבית השני. THE SECOND HOME . הוא הביא לי אותו אני חושב כשהייתי סטודנט ( לאדריכלות כמובן ) . זה היה מסוג ספרי האלבום האלה שמראים תמונות של כל מיני בתים מקסימים שאנשים בנו להם ברחבי העולם. בתי חופש . בתי קייט.
בבתים האלו הם הגשימו את כל המשאלות שלהם. למשל תנור עצים ליד האמבטיה עם חלון גדול שמשקיף אל הנוף, או קורות עץ מסוקסות ולא מעובדות שמחזיקות את קומת הגלריה ועוד ועוד ..
אני זוכר שהמחשבה הראשונה שהייתה לי כשראיתי את הספר הזה הייתה : אני אבנה ישר את הבית השני.
לא הבנתי מדוע צריך להתאפק ולעבור קודם דרך הבית הראשון , הרציני יותר ,כנראה, המהוגן, המקובל ורק אז להרשות לעצמנו לבנות את הבית השני.. זה שאנחנו אוהבים .. אלו היו מחשבות שהן על גבול הפסיכולוגיה ולאו דווקא האדריכלות , אבל אדריכלות היא על גבול הפסיכולוגיה, אין מה לעשות.
אני זוכר זוג לקוחות ( אך למעשה יותר מאחד אפילו) שאמר לי את זה במפורש , באותה פעם שהבאתי להם את הסקיצה הראשונה לבית. (אתם צריכים להבין שהכנתי להם סקיצה לאחר שהקשבתי להם וששוחחנו לא מעט). כשהם ראו את הסקיצה הם אמרו לי, אחרי שתיקה קצרה : זה מפחיד ! זה מפחיד כמה זה בדיוק מה שרצינו…
לפעמים הפחד הזה מהבדיוק מה שרצינו מכריח אותנו לבדוק הרבה אפשרויות וללכת דרך ארוכה יותר כדי לחזור ( ולהסכים) למה שבדיוק רצינו. אולי בגלל זה לא תמיד הבית הראשון הוא השני…
אבל אפשר, בהחלט אפשר, לבנות ישר את הבית השני ..זה שאנחנו אוהבים .
